החלטה בתיק בש"פ 5943/12

1.        לפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים, מיום 14.8.2012 או עד למתן פסק דין בת.פ. 28704-01-12, המתנהל בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה.

הליכים קודמים

2.        נגד המשיב, קטין יליד 31.10.1995, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); של שוד מזויין בחבורה, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; ושל החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.        בכתב האישום נטען, כי המשיב קשר קשר, ביום 5.1.2012, עם אדם אחר (להלן: האחר), לשדוד תחנת דלק בעיר חיפה. המשיב והאחר הצטיידו בכיסויי פנים, ואילו המשיב נטל סכין מביתו. ביום 5.1.2012, בשעות הערב, הגיעו המשיב והאחר לתחנת הדלק, כשהם רכובים על קטנוע השייך לאחר.

           בהגיע השניים אל קרבת התחנה, שלף המשיב את הסכין שהיתה ברשותו, וכאשר הם חובשים כובעי גרב וקסדה, נכנסו השניים אל משרד התחנה, כאשר המשיב צועק לעבר עובדת שהיתה במקום "זה שוד".

           המשיב איים על העובדת באמצעות הסכין והשניים הורו לה לרוקן לשקית את תכולת הקופה, בסך 1,827.22 ש"ח.

           תוך כדי יציאתם אל מחוץ למשרד, נטלו השניים את תיקה האישי של העובדת ונמלטו מהמקום, באמצעות הקטנוע.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי ברשות המבקשת ראיות טובות לכאורה, להוכחת אשמתו של המשיב, ובכלל זה: הודעתו של האחר, המפליל את עצמו ואת המשיב; גרסת האחר כוללת פרטים מוכמנים שונים, אשר אושרו על-ידי שני עדים, שאליהם הועבר הכסף שנשדד; הפרכת אליבי של המשיב; תפיסת מעיל הדומה למעיל אותו לבש המשיב בעת השוד; וכן מחקרי תקשורת שונים, המעידים על שיחות שהתקיימו בין המשיב לאחר, סמוך לפני ביצוע השוד.

           עוד נטען, כי מדובר בעבירה שבוצעה תוך כדי שימוש בנשק קר (סכין), דבר המקים חזקת מסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וקיים חשש כי המשיב יסכן את שלומו ובטחונו של הציבור.

           עוד נטען, כי יש בעובדה, לפיה העד המרכזי לעניין טענת האליבי של המשיב, הוא חברו הטוב, כדי להקים חשש לשיבוש הליכי משפט.

           לבסוף, נטען על-ידי המבקשת כי למשיב עבר פלילי, בגין ביצוע עבירות של אלימות ורכוש, ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, בן 7 חודשים, שהוא בר הפעלה.

           לגישת המבקשת, אין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית, שהפגיעה בחירותו של המשיב פחותה.

5.        בהחלטתו, מיום 1.2.2012, לעניין הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, סקר בית המשפט המחוזי בהרחבה את חומר הראיות שברשות המבקשת, והגיע למסקנה כי יש ראיות לכאורה, די והותר, להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

           כמו כן, נקבע כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב, הנובעת מהמסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, לנוכח ביצוע שוד בצוותא ביחד עם אחר, ותוך שימוש בסכין.

           בית המשפט בחן את השאלה האם ניתן, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות המעצר, באמצעי שהפגיעה בחירותו של המשיב תהא פחותה, ובשים לב לעובדה כי מדובר בקטין.

           זאת, על רקע ההלכה לפיה, כאשר מדובר בקטינים ינתן מקום נכבד לשיקולי השיקום, דבר המשליך גם על נכונות בית המשפט להורות, כבר בשלב המעצר, על חלופה הכוללת היבט שיקומי (סעיף 10 א' לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), וכן בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2009); ובש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2008)).

           לאחר בחינת הסוגיה, הגיע בית משפט קמא לידי מסקנה, כי הגם שמדובר בקטין, אין מקום לשקול, בשלב זה, חלופת מעצר, לנוכח ההמלצה השלילית של שירות המבחן לנוער, באשר לשחרורו של המשיב למעצר בית, בבית המשפחה. עם זאת, נאמר בהחלטה כי אם תוצג חלופת מעצר מוסדית, שתאושר על-ידי שירות המבחן, ישוב בית המשפט וישקול את הדבר. לאור האמור, החליט בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

6.        ביום 11.7.2012, הוגשה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים, מיום 15.7.2012, בתום שישה חודשים ממועד מעצרו.

           המבקשת ציינה בבקשתה כי עד כה התקיימו שלושה דיוני הוכחות, כאשר נותר עוד לשמוע עד תביעה אחד ולהשלים את פרשת ההגנה. נקבעו שני מועדי דיונים נוספים בתאריכים 15 ו-26 לנובמבר 2012.